ההגדרה המילונית של המונח "נאמנות עיוורת" היא הסדר פיננסי שבו אדם או ישות מעבירים את נכסיהם או השקעותיהם לשליטתו של נאמן המנהל אותם ללא ידיעתו או מעורבותו של הבעלים, כדי למנוע כל פוטנציאל ניגוד עניינים או מראית עין של חוסר תקינות. בנאמנות עיוורת, בעל הנכסים אינו מודע להשקעות או לעסקאות הספציפיות המתבצעות מטעמו, ועל כן נאמר שיש להם אמון "עיוור" בניהול הנאמן בנכסיהם. סוג זה של הסדר משמש לעתים קרובות על ידי פוליטיקאים או אישי ציבור כדי למנוע האשמות של ניגודי עניינים בזמן כהונתם.
